ז. דרך בלימוד הלכה לילדים


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
[לידיעת מבקרי אתרנו היקרים.  מי שמתענין בתוכן מודעה של גוגל שמופיעה באתר ולוחץ עליה, תורם כלכלית משהו להפעלתו של האתר ב"ראש שקט". כמובן, מי שאכן מתענין במודעה כלשהי, ולא סתם "לחיצה" שזה אינו הגון]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
                  ילדים לומדים תורה ב"חדר" במחנה העקורים "בית ביאליק" בזאלצבורג אוסטריה
                                                                                      (ארכיון תמונות "יד ושם")
 
בעזרת ה' - נציע בדף זה אופן של לימוד נושאים בהלכה-יהדות, עם ילדים בגן החובה ובכיתות א'-ג'.
אופן הלימוד מותאם אל תכניות ההלכה שמובאות באתר זה ובחוברות נושאים תורניים לגיל הרך (חלקים א' ו-ב': נושאים כלליים וחגים) שמשם הן לקוחות; אך העקרונות ניתנים ליישום גם  בלימוד של תכנים אחרים וממקורות אחרים.  בתכניות  הנ"ל, אנו מקדישים כשבועיים-שלשה לנושא, ו"מקיפים" אותן במשך שנת לימודים. וחוזרים כשאפשר, באופן ספיראלי וברמה גבוהה יותר בשנים שאחר כך.
 
ראשית - כדאי לקרוא את ההקדמה לחוברות, שקישור אליה מובא כאן.
 
וכעת בעז"ה להדרכה פשוטה ומעשית לאופן לימוד הדברים עם הילדים, בצורה שאנו מקוים שתגרום להם להבין את הדברים בבהירות, להרגיש אותם - וגם לזכור אותם היטב.
 
בשלב ראשון, נגדיר לילדים את הנושא אותו אנו עומדים בעז"ה ללמוד.
דבר זה ממקד את הלימוד, הילדים יודעים לקראת מה הם הולכים ובתוך איזה נושא הם נמצאים, מרגישים מטרה בהבנת הענין.  באופן כזה יש סיכוי שיעלו קצת פחות הערות שאינן קשורות לנלמד; כמו כן, הדבר תורם לערנות וחריצות הלמידה - הילד יודע שיש כיוון, שנמצאים בתוך משהו, ולא כהולך ב"מִדבר" שאין לו מוטיבציה בכיוון מסוים אלא סתם "מדַברים"..
 
בשלב שני, כדאי לפעמים לספר "סיפור" קצרצר מקדים. פחות מדקה; רק כדי לעורר סקרנות וענין.  לדוגמה:  נניח שאנו לומדים על "גמילות חסד" ונתחיל לספר, "משה הלך ברחוב ופתאום הוא רואה את אבי, חבר מהגן, מנסה להרים מהמדרכה את כל הדברים שהתפזרו לו מהתיק.  משה מאד מיהר הביתה וברגע הראשון  רצה כאילו "לא לראות" מה שקרה אבל אז נזכר שבגן בדיוק לימדו על זה שצריך לעשות חסד - טוב - לחבר, ואסור להתעלם - להתנהג כאילו לא ראיתי. ניגש משה לעזור לאבי..  אתם יודעים ילדים מה אנחנו זוכרים כשאנחנו עושים חסד - טוב - אחד לשני?  קודם כל, שה' עשה אותנו - את עם ישראל - עִם לב טוב, טובים, מרחמים, ולכן מתאים לנו להתנהג כך.  דבר שני, זוכרים שאנחנו כמו אחים; לאחים בוודאי מתאים לעזור זה לזה.  ובאמת - ה' ציוה בתורה שנעזור ונעשה טוב אחד לשני. זה נקרא: מצוַת גמילות חסד"... 
 
מה עשינו כאן?  בעצם, התכנית ה"עיונית" מתחילה מהמילים "אתם יודעים ילדים מה אנחנו זוכרים כשאנחנו עושים חסד" וכו'. זה לקוח מתוך החלק הראשון של נושא "גמילות חסד" בחוברותינו.     אך אם נתחיל עם הילדים הרכים מִזה - הם "יריחו" הרצאה עיונית וסביר שיתחילו "לזוז על הכיסאות"..  אך כשאנו מתחילים בקצה של "סיפור" - יש הקשבה, וממנו אנו "גולשים", אפילו בלי להעיר על כך ובלי רווח, הישר אל החלק העיוני, והילדים כבר בתוך ההקשבה..    ומכאן - לשלב הבא, העיקרי.
 
בשלב השלישי, נעבור לתוכן העיוני. נקריא , או נאמר בע"פ.  בחלק זה, חשובה מאד החלוקה הנכונה בין ההסברה שלנו לבין שיתוף הילדים.  אם רק אנו נדבר - זמן ההקשבה יפחת, וגם צד מסוים בהפנמת הדברים וזכירתם (כשילד אומר משהו ומקבל התייחסות לדבריו - הוא יכול לזכור זאת לטווח ארוך מאד); אם הילדים יקבלו יד חופשית לדבר - לא נוכל רגע רצוף לומר את דברינו, הם לא ישמעו רעיון רציף, ידברו על נושאים בעלי קשר אסוציאטיבי רחוק, ויפסידו גם את הצד של ההפנמה שבא משמיעה ממישהו שהנושא "חם" ובנוי אצלו (בתקוה שזה כך אצל מי שמלמד... לפחות לקראת מלמדותו את הנושא).
על כן, כדאי לכאורה, לפעול כדלהלן:  קודם כל, ללמד פיסקה מהתוכן העיוני בצורה רציפה, בקול "מענין", בהתעניינות אמיתית שלנו במה שאנו אומרים (לדוגמה: הפיסקה שמקודם - מה אנו זוכרים כשגומלים חסד). אם מישהו מנסה להעיר משהו באמצע - לעשות לו סימן עם היד "עוד מעט..".
אחר כך, לשתף את הילדים על ידי שאלות חזרה וסיכום: אז מה אמרנו, ילדים; מה אנחנו זוכרים כשאנחנו עושים חסד אחד לשני? קודם כל שה' עשה אותנו, בלב שלנו, מבפנים,... .   נכון, טובים, צדיקים מרחמים.  ולכן, מה מתאים לנו?..... נכון, להתנהג כמו שאנחנו בלב שלנו, לעזור אחד לשני, לעשות טוב.
הנה, חזרנו בצורה ממוקדת ובהירה בשיתוף הילדים ותוך כדי החזרה העמקנו את התוכן.     כעת אפשר גם להרחיב קצת את ההשתתפות, בקישור ברור אל הנלמד.  לדוגמה:  מי רוצה לתת דוגמה להתנהגות, עזרה, שמתאימה לזה שבלב שלנו אנחנו טובים ומרחמים?    נכון, המעשה הזה שאמרת הוא מעשה שמתאים למי שיש לו לב טוב ורחמן,  וכו'.
 
מי שישים לב, יראה איך בכך בעצם אנו מחנכים (גם את עצמנו...) תוך כדי דיבור. אנו מעמיקים, ע"י השיחה וההתבוננות, את עומק התחושה של הרחמנות שבנו, וקישורה אל המעשה.
בהתאם למדרגת הילדים וגילם - אפשר להרחיב בצורה מבוקרת את השתתפותם - דבר שהוא חלק מאד חשוב בשייכות לנושא ובפיתוח הרגש והחשיבה.
 
חשוב מאד, אחרי כל הפסקה כזו בהרצאת הדברים לצורך שיתוף הילדים - ובפרט כשמרחיבים קצת את השתתפותם ע"י דוגמאות וכד' -  לחזור ולסכם בקצרה, כדי "לאסוף" את כולם וכדי שתישאר בזיכרון הבנה בהירה ומסודרת של עיקרי הדברים: אז מה אמרנו? אמרנו ש....  לסכם בקיצור - ולהמשיך (לדוגמה) : עכשיו בואו נראה איזה סוגים של גמילות חסד יש  (בגופו, ממונו ודיבורו - כבתכנית).
בסיום שלב זה, נסכם - תוך שיתוף הילדים בשאלות ותשובות קצרות - את מה שלמדנו היום.
 
בשלב  הרביעי, יש מקום ל"החלפת אוירה" קצת. אפשר לשנן פסוקים שמזכירים את התוכן (יוסבר בעז"ה להלן) - ואפשר לשיר, בנחת, מהלב, בשמחה (בשום אופן לא בהשתוללות) משהו שקשור לתוכן שנלמד מקודם. אם ליבם של הילדים התעורר מהתוכן - השירה תעזור להעמקת והפנמת הרגשת הנושא (לדוגמה, אם נשיר כראוי "ואהבת לרעך כמוך" מיד אחרי לימוד התוכן דלעיל). אם נשיר כעת - נשנן את הפסוקים בסוף.
 
בשלב החמישי, "עכשיו נספר סיפור שקשור למה שלמדנו".  בדוגמה דלעיל - נספר סיפור על גמילות חסד, ומתוכו נאזכר שוב את הנקודות העיקריות של התוכן הנלמד.  למשל: ילדים, מה יכול להיות שהוא זכר כשעשה את המעשה הזה, מה הוא הרגיש?  [את הלב הרחמן שה' עשה לנו, שאנחנו כולנו אחים, בנים של ה'; את מה שה' ציוה בתורה לגמול חסד]
הסיפור, שהוא קליט וחביב על הילדים מצד עצמו, יכול - מלבד חשיבותו העצמית - לשאת עליו גם את הזכרת התכנים של מה שלמדנו.
 
בשלב השישי, נלמד ונשנן עם הילדים פסוק הקשור לנושא (אפשר, כנ"ל, גם בין התוכן לסיפור).  בסוף החוברת "נושאים תורניים", הבאנו כשני פסוקים לכל נושא.  המלמד/הגננת אומרים קודם את הפסוק ומסבירים באופן כללי; אך גם מראים איך הוא מזכיר את מה שלמדנו.  לדוגמה: לראש השנה, "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ". הנה, הפסוק הזה אומר שתוקעים לפני ה' בחצוצרות ובשופר, כמו שתוקעים לפני מלך. זה מזכיר לנו מה שלמדנו (בתכנית לרה"ש) שכאשר אנחנו תוקעים - שזו מצוה של ה' - אנחנו גם זוכרים שביום הזה מזכירים שה' הוא מלך שלנו ושל כל העולם גם בשנה הזו החדשה ותוקעים לפניו כמו מלך שמגיע; וגם את מה שלמדנו שהתקיעות גם מעוררות אותנו לשים לב אם המעשים שלנו מתאימים למה שה', המלך הטוב שלנו, רוצה. התקיעות גם מזכירות שאנו בנים של ה' וצועקים לפניו כמו בן אל אביו. ה' שומע אותנו ורואה שאנחנו זוכרים שאנחנו הבנים שלו, העם שלו, ורוצים לעשות אץ רצונו - מרחם עלינו וכותב אותנו לחיים טובים. 
 
מי שישים לב - יראה שע"י שינון הפסוק חזרנו בעצם בקצרה על כל עיקרי התכנית..
 
מוצע, מלבד לימוד הפסוקים הרלוונטיים לתכנית הנוכחית, שאותם יש ללמוד קצת אחרי שכבר רכשנו ידיעה בסיסית בנושא - ומאז לשננם בכל משך לימוד תכנית זו - לחזור בסדר מובנה על כל הפסוקים של התכניות שכבר נלמדו.
איך עושים זאת?  כדאי בכל יום, בסוף הלימוד, להגיד: "עכשיו נחזור על הפסוקים שלמדנו". יש לומר את הכותרת של כל פסוקי תכנית לפני חזרתם: "הפסוקים של ראש השנה, הפסוקים של שמירת הלשון" וכו', ולחזור ברצף על כל הפסוקים. אם מצטברים הרבה (בערך מאמצע השנה) - אפשר לחזור כל יום על מחצית הפסוקים וכך להשלים חזרה מדי יומיים.  במקביל - כדאי לעשות סבב חזרה איטי יותר עם תזכורות התוכן. כלומר: אחרי שחזרנו על כל הפסוקים בשינון, נאמר: עכשיו ילדים בואו נחזור שוב על הפסוק של ראש השנה ונראה איך הוא מזכיר לנו את מה שלמדנו:  "בחצוצרות וקול שופר..." מה זה מזכיר לנו ממה שלמדנו (יחד איתם)? נכון, שתוקעים ברה"ש כי זו מצוה; אך גם נזכרים שה' הוא מלך שלנו גם בשנה הזו החדשה, וכו' (כמו שמוזכר לעיל).
כלומר: בכמה מילים אנו מזכירים את התוכן מתוך הפסוק.  למחרת נעשה אותו דבר, עם אותו פסוק - אחרי השינון ה"רגיל" של כל הפסוקים.  ביום השלישי והרביעי - נחזור באיזכור תוכן על התכנית הבאה (איחרי השינון הרגיל).   כשמתמידים בסבב רצוף כזה - הילדים זוכרים בע"פ את כל הפסוקים, וגם את נקודות התוכן העקריות ו"חיים" את זה.  כמובן, כשמאזכרים את התוכן מתוך הפסוק - הרי שאע"פ שעושים זאת בקיצור - זה צריך להיות ב"חיות" וערנות, באופן שתיזכר החויה שהיתה בזמן הלמידה המקורית.
אם כן, אנו בונים כאן על שלשה רבדים - שהאחד תלוי במשנהו:  קודם כל ללמד "מהלב" בבהירות; אחר כך - ללמד פסוק לשינון ולהראות איך הוא בעצם מזכיר לנו, בקיצור, את כל מה שלמדנו (וכבר אז הילדים צריכים לראות את הקצה של חווית הלימוד הראשוני, בתזכורת שמתוך הפסוק). אחר כך  - בסבב החזרות, לפני שהדברים מתחילים להישכח, להזכיר בכל פעם את התוכן בצורה בהירה וחיה.
צריך מאד להיזהר, שהחזרות לא יהרסו, חלילה, את הלימוד, ע"י צמצומו בכמה מילים כביכול במקום מה שלמדנו - אלא להיפך: יזכירו בקיצור, ויהיו פתח, לכל מה שלמדנו, בצורה ערנית ומשמחת.
 
בכל יום, לפני התחלת הלימוד, יש להזכיר אנחנו לומדים כעת על....(שם הנושא). ולחזור בקצרה על מה שלמדנו עד כה בנושא זה, רצוי תוך כדי שו"ת קצרות עם הילדים וחזרה על תשובותיהם.
 
אפשרי וטוב, ביחוד בגיל הגן, לערוך חוברת "ספר הפסוקים שלי; ובה להדפיס, בגדול, על דף A4 , כל פסוק שלומדים בע"פ.  לתת אח"כ לידים לאייר אותו, לצבוע, ותוך כדי עבודה לחזור איתם, בנחת, מה מזכיר לנו פסוק זה.
כמו כן, יש מקום ל"הצגות מקומיות", תוך כדי לימוד, עם ילדים להמחשת נושא. 
בסוף נושא - חזרה על הנלמד. אפשר בצירוף "הצגת-סימולציה" של מה שלמדנו (יש לשים לב שהצגה לא "תחצין" את הנושא, כלומר - תהפוך אותו, חלילה, למשהו חיצוני במקום החויה הפנימית. הצגת-סימולציה היא בעצם חזרה מוחשית על מה שלמדנו, שבתוכה אנו חשים את מה שעסקנו בו).  לדוגמה, מישהו "נופל" והשני הולך לעזור לו לקום. ותוך כדי - אנו חוזרים איתו, במה אתה נזכר כשאתה הולך לעזור לו.... שכולנו אחים וכו' וכו', כפי שהזכרנו מקודם. וכן על המשך התכנית - איזה סוג גמ"ח זה? בגפו, בממונו, בדיבורו? וכו' וכו'.
 
 
                                                                                                      
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ċ
.jpg
(35k)
מנהל האתר,
31 במרץ 2011, 18:38
Comments