ה. מאמרים‏ > ‏

3. כבוד ל"מרחשוון"

                                                                               [מתוך:יוספ-"פסיפס"-יצירה-ערוץ 7]
 
חודש מרחשוון, אין בו חגים. אחרי תשרי - "ירח האיתנים" - העמוס במועדי קודש, הוא נראה קצת "אפור".  מזג האויר סגרירי יותר, והעצים מתחילים להיות בשלכת. לדעת רבי אליעזר, בחודש זה התחיל המבול. נח בתיבה עם דגם מכל החי - "והמבול היה מים על הארץ".
לעיתים, ילד הוא לזמן מה בבחינת "מרחשוון". כלפי חוץ קצת פחות רועש, לפעמים הוא צריך שיניחו לו. כמובן, צריך שימת לב שלא נתקע באיזה "מצב רוח". אבל, יתכן שלא. הוא עסוק בעיבוד עולמו הפנימי. חיוך קל למי שפונה אליו - והוא בשלו.
 
כשהעצים עומדים בשלכת, מתחת לפני השטח מתעוררים כחות חדשים. אחר כך יפרצו החוצה בפריחת האביב.
בתוך התיבה, מכונסים חיים שוקקים. עם שוך המבול - תיפתח התיבה והחיים ימלאו את הארץ.
 
המשכן נגמר בחשוון, וחיכה לחנוכתו עד ניסן. ואמרו חז"ל, שעתיד הקב"ה לשלם לו, למרחשוון.
חודש הפוטנציאל. מה שבכח. והפוטנציאל יקבל את שכרו, כי ממנו הכל.  מה שגנוז בפנים, וההכרה שיש מעיינות פנימיים, זה יסוד הנביעה הבלתי פוסקת שמפריחה את ה"חוץ".
 
על כן, יש לכבד את החשוון. לכבד אותו לכשלעצמו , בפנימיות שבו, ולהמתין לפריחה המתגלה מתוכו.
 
יש לכבד את עולמו הפנימי של הילד, לא לפרוץ בכח. אולי הוא בונה כרגע משהו..
לעיתים אפשר לעזור בכך. להתענין בעדינות, מתוך קירבה ואמפתיה. לפעמים עוזרים ללידת הכחות,ע"י ההצבעה עליהם. מתוך שיחה, להפנות את תשומת הלב בכנות ובאמיתיות לכחות שבו, לטוב שבו. את המשך העבודה כבר יעשה בעצמו. ייתבונן בטוב שיש בו, ישמח בו, יתעודד מתוכו - והאביב הגיע..
ċ
.jpg
(98k)
מנהל האתר,
31 במרץ 2011, 18:40
Comments