ה. מאמרים‏ > ‏

1. נחמת החינוך

 
 נחמת החינוך      
                                                                                  מנחם אב, ה'תש"ע
         
                                                                             
אחרי ימי בין המיצרים ותשעה באב, אנו מתחילים את "שבע דנחמתא" - שבעה שבועות, שבע שבתות, של נחמה. "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם". אחריהם מגיע ראש השנה והחגים שבעקבותיו.
 
מהי הנחמה? כיצד היא מתחילה להתנוצץ בתשעה באב אחרי חצות היום, בזמן שבו בפעל החל להישרף בית אלוקינו ונפזרנו לארבע קצוות הארץ, עם כל האסונות שבאו בעקבות זה.
 
הננו מחוייבים להבין כי כבר בעומק החורבן, הנורא, נמצאת הנחמה.
והנה, אם היה החורבן חורבן גמור, עד עומק המהות, לא היתה הנחמה יכולה להיות נעוצה בו. על כל פנים לא לנו. אם יש, חלילה, הכחדה טוטאלית, הרי שגם אם ייבנה בנין חדש - הוא כבר אינו מנחם ובונה את מי שנעלם מהמציאות.
אם כן, מחוייבים אנו להבין שאם "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - הרי שחטאים אלו הרסו את יכולת גילוי האופי היסודי שלנו בארץ, כאומה. הכלים הלאומיים, הממלכתיים, שלנו היטנפו מהם.  אך בעומק המהות - נשמת ישראל חיה וערה, ושואפת לגילוי.  החורבן הנורא הורס את הכלים, גורם צער עצום לאומה, לשכינה שהיא המהות הפנימית שלה, שאינה מוצאת את הקן הראוי לשכון בו. אך המגמה של כל זה היא גילוי מחודש של התוכן הפנימי בצורה מחודשת ורעננה, עם הלקחים והתובנות, בשכל ובתחושת המציאות. וזוהי עומק הנחמה: "נחמו נחמו עמי" - הרצון הוא בנייתכם מחדש.
 
הבנת נחמה הזו ותחושתה, אפשריים רק מתוך אמונה עמוקה בסגולת ישראל, בטובם הפנימי הגנוז, שלא יזווז מהם לעולם.  מתוך כך אנו באים ליום המלכת ה', ליום הדין, עם יסוד גדול להישען עליו: אנו עַם ה'. טובנו גנוז בתוכנו. אנו צריכים להכיר בכך, להמליך את ה' עלינו, להתמלא במלכותו, להתמלא במידות טובות ובמעשים טובים, להתמלא בתורתו - אך כל זה הוא הוצאה לפעל של מה שכבר גנוז בעומק תכונתנו. עם ה' אנחנו. אנחנו מגלים מה שבתוכנו ואין קץ לעומקים הנפלאים שבזה. גם אם לפעמים בשלב הראשון של כפיית החיצוניות צריכים להתאמץ כנגד ההרגל, כנגד החומרנות החיצונית, אך בסופו של דבר אנו חותרים לגילוי עצמיותנו. לגילוי שם ה' שנקרא עלינו.
 
 
העוסקים בחינוך צריכים לאמונה עמוקה בקדושת נשמת הילדים שאיתם הם עוסקים. ילדים מישראל. לאמונה בנקודת הטוב היסודית שגנוזה בהם, בעומק שאיפותיהם.  אכן, שטף התרבות החיצונית גורם לעיתים להסתרה גדולה של נקודות טוב אלו.  אנו יכולים להבחין, במבט ראשון, על פניהם של ילדים, האם  הם מתגדלים על פי טהרת נשמתם או מבולבלים כבר מתכנים זרים, כבר "מציגים"על פי מה שהעולם מציג להם..  
 
אך הידיעה שאנו חותרים אל מה שבאמת נמצא בהם, אל טהרת אופיים הפנימי, נותנת לנו כח ותקוה. התמדה. מסירות. סבלנות. אהבה. נחמה.  מתוך כך, ומתוך שנקרין בעצמנו את האופי האמיתי של ישראל קדושים, כמה שיותר (ובשביל  זה - אין מה לעשות - צריך עבודה עצמית, ולא מספיק "להכין מערכי שיעורים"...), יש סיכוי ותקוה של התנערות משטף השטויות שמבחוץ; ושיתעורר הטוב הפנימי, הטהור, המתוק, של כל ילד מישראל. יתראה הענין הטבעי שיש לו בתכניה של תורה; עד כמה קרובים לליבו אברהם אבינו, אבותינו, משה רבינו, דוד המלך, רבי עקיבא, וכל גדולי עולם. עד כמה הם ואורחותיהם, הם גיבוריו האמיתיים, ועד כמה העיסוק בהם תופס אותו ברובד עמוק בהרבה מכל דבר אחר.  ואין אלו דברים תיאורטיים בעלמא, אלא דברים שהנסיון מראה אותם בעליל. טעמו - התמידו - וראו
 
 
 
 
ċ
pic121big.jpg
(98k)
מנהל האתר,
31 במרץ 2011, 18:40
Comments