בל תשחית - ונשמרתם לנפשותיכם

 ב"ה.

               בל תשחית - ונשמרתם לנפשותיכם

ראשי פרקים:

א. כל מה שה' ברא - יש בו צורך וצריך להשתמש בו לטובה.

ב. איסור "בל תשחית".

ג. דומם, צומח, חי - בל תשחית ושימוש בהם למצוה.

ד. האדם, אדם מישראל - איסור להכות ולהזיק.

ה. ונשמרתם לנפשותיכם.

ו. שמירת הנפש, הנשמה, בנוסף לגוף.

 

א. כל מה שה' ברא - יש בו צורך וצריך להשתמש בו לטובה.

   הקב"ה ברא את העולם. הרבה דברים עשה ה' בעולם. כל דבר שה' ברא יש בו צורך, אפשר להשתמש בו לדברים טובים. למשל אם אדם לוקח אבנים שה' ברא בעולם ועושה מהן בית, ובבית הזה יש משפחה, אנשים שמתנהגים יפה אחד אל השני, לומדים תורה - הנה האבנים עוזרות להתנהגות היפה, עוזרות ללימוד התורה; בגללם יש לאדם בית שהוא יכול ללמוד בו תורה בשקט. האבנים מילאו את התפקיד שלהם, שבשבילו ה' עשה אותם. גם אם האדם מסתכל על העולם - הפרחים, העצים, החיות, השמיים - ומרגיש תודה לה': "איזה עולם יפה ונעים עשית" - אז העצים והפרחים, החיות והשמיים עשו "תפקיד" חשוב, בלי שהם ידעו. איזה תפקיד? בזכותם האיש הרגיש תודה לה'. כל מה שה' ברא - יש לו תפקיד, הוא יכול לעזור למשהו.

 

ב. איסור בל תשחית.

   לכן צריך להשתדל לא לקלקל סתם דברים שה' ברא. מי שמקלקל דברים שיש מהם הנאה לבני אדם, זה נקרא איסור "בל תשחית". למשל: לכרות עץ מאכל, אסור בגלל "בל תשחית". ולא רק עץ: גם לשבור כלים, לקרוע בגדים סתם כך - אסור. מתי מותר? כאשר זה לצורך משהו, בשביל לתקן. למשל, מי שקוצץ עץ כדי שלא יזיק לעצים אחרים שעל ידו, שיותר טובים ממנו; או שהוא רוצה לבנות במקום של העץ בית שטוב יותר מהעץ - מותר לעקור אותו בשביל זה. גם מי שמשחית משהו לצורך מצוה, לא עובר על איסור "בל תשחית". למשל, מי שכתב דף לא כל כך יפה לספר תורה - והוא רוצה לכתוב חדש, יותר יפה - מותר לגנוז (לשים במקום מכובד) את הדף הקודם ולכתוב חדש, אפילו שזה כאילו "השחתה", שהרי בגלל הגניזה לא ישתמשו בכלל בדף הראשון; כי זה לצורך המצוה, שתהיה יפה.

   אנחנו רואים כמה צריך להזהר לא לקלקל דברים שה' ברא להנאת בני אדם. היו אנשים צדיקים שנזהרו אפילו בדברים שבני אדם לא משתמשים בהם - לא לקלקל. כל כך הם אהבו את הבריאה של ה', והבינו שכל דבר שה' ברא, יש בו צורך, הוא חשוב.

 

ג.  דומם, צומח, חי - בל תשחית ושימוש בהם למצוה.
 

   יש בעולם דברים שנקראים דומם: לא צומחים ולא זזים. למשל - אבנים, ברזל. גם הם חשובים ואפשר להשתמש בהם לדברים טובים: מהאבנים בונים בתים, מהברזל - כלים, מכוניות ועוד דברים. אם יעשו מהם כלים או בתים, כבר יהיה אסור לקלקל אותם - "בל תשחית" - ויהיה אפשר לעשות בהם מצוות, כמו שאמרנו: ללמוד בבית תורה, להשתמש בכלים כדי לאכול, שיהיה לנו כח לעשות מעשים טובים; לסוע עם האוטו לדברים חשובים - זה נקרא להשתמש לדברים טובים, למצוות. יש דברים שנקראים צומח: פרחים, עצים. למדנו שעצי פרי גם כן אסור לקלקל, "בל תשחית". וכמובן, גם בעצים ובפרחים אפשר להשתמש למצוות: אפשר להביא לאבא ואמא פרחים ולשמח אותם - כיבוד הורים. אפשר לאכול פירות בסעודת מצוה, בשבתות ובחגים - מצוה. הנה גם את הפירות צריך להיזהר שלא לקלקל סתם ואפשר להשתמש בהם לדברים טובים.

   אחרי הדומם והצומח יש משהו שיכול לא רק לגדול (כמו צמחים) אלא גם לזוז: החי. בעלי חיים יכולים גם לזוז.   בהמה שמשמשת את האדם, למשל: פרה, שהוא חולב אותה - צריך לא להזיק לה, "בל תשחית". חיות גם אסור סתם לצער בגלל שזה "צער בעלי חיים". גם בבהמות אפשר להשתמש לטובה. חלב אפשר לתת למי שצריך, מותר גם לשחוט בהמה כשרה ולהשתמש בבשר שלה בשביל האדם. מי שאוכל בשר כדי שיהיה לו כח לעשות מעשים טובים - זה מעשה טוב. בשבת, מצוה לאכול בשר, עונג שבת.   היום חורשים בטרקטור - פעם היו חורשים עם סוס שמחברים לו מחרשה. מי שהשתמש בסוס כדי לחרוש ולזרוע באדמת ארץ ישראל - קיים מצוה: מצוות "יישוב ארץ ישראל", מצוה לזרוע בארץ ישראל.

 

ד. האדם, אדם מישראל, איסור להזיק ולהכות.

  אבל יותר חשוב מהדומם, מהצומח מהחי - מה הוא? נכון,
האדם. האדם הוא "נזר הבריאה", כאילו הכתר של כל מה שה' ברא. ועוד יותר חשוב - אדם מישראל. על עם ישראל כתוב: "בנים אתם לה' אלוקיכם". כמה יקר כל בן של ה', לכן בוודאי ובוודאי שצריך להיזהר שלא להזיק לאדם, ואפילו לעצמו. אסור להכות מישהו, ובוודאי אסור לעשות לו פצע. אפילו אם מישהו רוצה להזיק לעצמו, לפצוע את עצמו ח"ו, אסור לו. הגוף הוא לא שלו, הוא מתנה יקרה מה'. רק אם זה לצורך מצוה, לפעמים מותר: למשל, זריקה בשביל לרפא אותו - מותר. אסור לקלקל סתם דברים שה' עשה להנאת בני אדם - ועוד יותר אסור "לקלקל" את האדם בעצמו, להזיק לו. וכמו שאדם יכול להשתמש בדברים שה' ברא, בשביל מצוה (בדומם, בצומח, בחי - כמו שלמדנו)  - בוודאי בגוף שלו עצמו הוא צריך להשתמש לעשות מעשים טובים, למצוות; כמו שכבר למדנו (כשדיברנו על נושא "קיום מצוות") - לרוץ למצוה, לתת צדקה עם הידיים, לדבר בפה דברי תורה ודיבורים טובים, ועוד.

 

ה.  ונשמרתם לנפשותיכם.

   והאדם צריך לשמור על עצמו שלא יינזק; וגם לשים לב לאנשים אחרים. זה נקרא "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". כמה יקרה כל נפש מישראל, כמה יקר כל אדם מישראל. אתם יודעים שלפעמים יש חס ושלום מישהו חולה, ילד או מבוגר, וצריך לטפל בו בחו"ל. אז מטיסים אותו במיוחד במטוס, שולחים אנשים עם מכשירים של רפואה ללוות אותו, בחו"ל הוא עובר טיפול יקר; משלמים המון כסף. העיקר להציל אותו. אנחנו, שאנחנו ב"ה בריאים ושלמים - צריכים להיזהר מאוד מאוד שלא יקרה נזק, או סכנה, לנו או לחברים שלנו, או לאנשים אחרים. יותר ממה שאנחנו שומרים על המשחק הכי יקר שלנו אנחנו צריכים לשמור על... עצמנו.

   למשל, צריך להיזהר מאוד כשעוברים את הכביש. מי שיודע היטב איך עוברים כביש, והוא כבר גדול - זה לא מסוכן בשבילו. אבל מי שעוד לא כל כך יודע, צריך לחצות עם אדם מבוגר. וגם מי שכבר מספיק גדול: צריך להסתכל היטב היטב לשני הצדדים ורק אם רואים שאין שום מכונית מתקרבת, אפילו מרחוק, אפשר לחצות בזריזות. לא חוצים את הכביש בין שתי מכוניות שֶחוֹנות - אולי מגיע אוטו ואנחנו לא רואים אותו, וגם הוא לא רואה אותנו כי אנחנו בין שתי מכוניות שבצד הכביש...

   לא הולכים עם כדור על יד הכביש. הכדור יכול ליפול ובלי לשים לב רצים ח"ו לכביש, זה מסוכן! גם אם עף לנו כדור לכביש לא רצים להביא אותו. יותר טוב שהכדור ילך לאיבוד מאשר שיקרה לנו בעצמנו ח"ו אסון. אפשר לבקש מאדם מבוגר שיסתכל היטב, ואם אין אוטו - יביא לנו.

   לא רק בכביש צריך להיזהר, גם בבית. יש חלונות בבית; כמה נחמד שיש לנו אור מהשמש שה' ברא לנו. אבל אם אין סורגים, צריך להיזהר שלא להתכופף מהחלון או מהמרפסת, שלא ניפול בטעות, ח"ו.

   בבית יש כלי עבודה לפעמים: פטיש, מסמרים, מקדחה. ה' עשה חומרים בעולם ונתן לבני האדם שכל לעשות מהם מכשירים שיעזרו להם. אפשר להשתמש במכשירים האלה לדברים מועילים: לבנות שולחן, כסאות, לתקן. אפילו למצוות הם יכולים לעזור. אבל צריך להיזהר שלא יהיה מזה עבירה ואסון. מי שמשתמש במכשירים שלא בזהירות עובר עבירה, "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" והוא מסכן את עצמו. במכשירי עבודה חשמליים - משתמשים רק מבוגרים. במכשירים אחרים - צריך לשאול את המבוגרים איך להשתמש, ולהשתמש בהם בזהירות. מכשירים מסוכנים - למשל מסור שחותך - צריך להשתמש בהם רק כשגדלים יותר, ונשמרתם לנפשותיכם.

   גם במטבח יש דברים מועילים, להכין ארוחות טעימות וטובות. אבל צריך לשים לב שהשמחה לא תהפך לצער: להיזהר לא לקחת סכינים חדים. אם צריך להחזיק סכין, מחזיקים אותו כלפי מטה (להדגים), שלא יסכן אותנו ולא יסכן אחרים. לא להכניס דברים לשקע של החשמל - זו סכנת נפשות! את החשמל ה' עשה שנוכל להשתמש בו להמון דברים טובים: להפעיל מכונות, להפעיל את המיקסר שאמא עושה איתו בצק לעוגות, להדליק אור. אבל מי שנוגע בחוטי חשמל לא מכוסים או בתקע, בידיים או עם מסמרים או ברזל אחר, זה יכול להיות מאוד כואב, אפשר אפילו ח"ו למות מזה. צריך להיזהר: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".

עוד מעט חופשה. מי שהולך לים או לבריכה צריך לשים לב מאוד מאוד להתרחץ רק איפה שיש מציל. אם הוא לא יודע לשחות, לא ללכת למקום של מים עמוקים. רק איפה שהוא יכול לעמוד בקלות. אפילו אם חברים אומרים לו: "בוא, בוא" - לא ישמע להם. החיים שלו יותר חשובים. המצוה של ה' - "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" - חשובה יותר.    לפעמים מדליקים אש. צריך לראות שיש שם אדם מבוגר, שלא מדליקים את האש על יד שדה או על יד מקומות שיכולים להשרף. גם הילדים בעצמם צריכים לא להתקרב לאש יותר מדי. האש זה דבר טוב שה' ברא - אפשר לבשל איתה,להתחמם, אך צריך להיזהר שלא תשמש ח"ו לרעה, לשרוף ולהזיק.

   בבית יש לפעמים כל מיני בקבוקים, לפעמים גם תרופות. אסור להכניס לפה שום דבר שלא יודעים מה הוא. יש בבית חומרים לניקוי שמי שמכניס מהם לפה - זה שורף וכואב מאוד מאוד ועושה לו נזק גדול בתוך הבטן. בקבוקים כאלה צריכים להיות סגורים היטב ובמקום שילדים קטנים לא יכולים להגיע.

   צריך להיזהר לא  לטפס גבוה במקום שאפשר ליפול. יש ילדים שחושבים שהם עושים מעשה גבורה או חכמה כך - עד שבסוף ח"ו מישהו נופל. הוא יכול להיות ח"ו משותק מזה, שלא יוכל לזוז, או סתם עלול לכאוב לו מאוד, ואז הוא רואה שזה לא כל כך חכמה. יותר טוב לחשוב על כך מראש, אפשר לעשות התעמלות בצורה יותר בטוחה וטובה.

   יש כל כך הרבה דברים שאפשר להשתמש בהם לטובה, אפילו למצוה; ואפשר גם, חלילה, להינזק מהם - שאי אפשר להזכיר את כולם. פשוט, צריך לשים לב היטב לכל דבר שעושים - האם אין בזה שום חשש סכנה? האם לא עלול להיגרם מזה נזק? אם כן - לא לעשות אותו בשום אופן, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.  אם הכל בסדר - בשמחה.

 

ו. שמירת הנפש, הנשמה, בנוסף לגוף.

   וכמובן, כמו ששומרים על הגוף - צריך לשמור על הנפש, על הנשמה. למדנו על זה הרבה השנה, על דברים טובים ומעשים טובים שמתאימים לנשמה הטובה שה' נתן לנו, מתאימים למה שה' רוצה - ועל דברים שלא מתאימים, וצריך להיזהר מהם. להשתדל לא להסתכל על דברים רעים, לא לשמוע דברים רעים, לא לשמוע ולקרוא סיפורים לא יפים, לא לדבר דיבורים לא יפים, ולא להזיק - לא לעשות מעשים רעים. אלא להיפך - להשתמש בעיניים לראות דברים טובים ולהתפעל מהעולם היפה והטוב שה' עשה; לשמוע באזניים דיבורים טובים וכמה שיותר דברי תורה וסיפורים טובים. ברגליים ובידיים - לרוץ למעשים טובים, לעשות מעשים טובים. כך נהיה שמורים וטהורים, בגוף ובנפש, בנשמה - כמו שמתאים לעם של ה', "בנים אתם לה' אלוקיכם".

 

למלמדים,

    בנושא שמירת הנפש אין מגמתנו להפחיד בעלמא. מצד אחד אנו מראים שבאופן יסודי הדברים שה' ברא הם לטובה ומי שמשתמש בהם כראוי - זה לתועלת רבה. מצד שני אנו מזהירים חד משמעית מהנזק העלול להיגרם מהתעסקות לא זהירה, ביחוד אצל ילדים, שהם חסרי נסיון. צריך לשים לב היטב בשעת תיאור המיפגעים שיש להיזהר מהם - שלא להאריך יותר מדי בתיאורים כדי שלא לעורר סקרנות דווקא לנסות... ו"החכם עיניו בראשו".

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Comments