דוגמה לתכנית דו שבועית לגננות ומורים/ות בנושא ראש השנה

 

בהיות שבצד הזמנות לתכניות הלימוד הדו-שבועיות, קיבלתי גם שאלות שמתוכן ראיתי שלא לכולם ברור במה מדובר -

אני רואה לנכון לצרף כאן כדוגמה את התכנית הראשונה שאמורה להישלח, על אלול וראש השנה; בצידה יישלחו בעז"ה פסוקים-לשינון בפורמט שניתן לצביעה ולציור על ידו. זה סוג התכניות שאמורות להישלח בדוא"ל במהלך השנה בעז"ה. לעיתים בצירוף המלצה לסיפור.

כמו כן, מצורף כאן "נספח" עם הסבר מה עושים עם הפסוקים והחזרות.

 

כעיקרון, מדובר על תכניות "עיוניות" - מהרעיון ועד ההלכה - שהגננות והמורים/ות יכולים/ות ללמדן לילדים.

כל תכנית אמורה להתפרס על פני כשבועיים, חמישה ימים בשבוע, כ20 דקות ביום.

הלימוד אמור להיות מורכב מתוכן "עיוני" שנבנה גם תוך שאלות-ותשובות קצרות עם הילדים; סיפור (בחלק מהתכניות יש המלצה לסיפור מ"כה עשו חכמינו" ובחלק צריך למצוא לבד סיפורים מקבילים); ופסוקים לשינון.

ה"חכמה" היא להראות בקצרה אחרי הסיפור, איך הוא מזכיר מה שלמדנו, וכך גם מהפסוק שמשננים.   כך נגרם שהסיפור, הקליט, והפסוקים שיודעים בע"פ, גורמים להיזכרות בתוכן ה"עיוני".

 

מלמדים, מורים/ות, גננות,

התכנית לראש השנה פותחת בהזכרת ה"יעד" - רה"ש - ומתוך כך עוברים להכנה בחדש אלול. הדגש ברה"ש הוא על המלכת ה' (כמבואר בתכנית, ולא רק על ה"תפוח בדבש"...).
יש לשים לב להדגשת מלכות ה' כדבר גדול ונפלא ולא כענין אימתני. כמו כן "לאזן" בין המרכיב של יום הדין לבין ההמלכה - וכפי שהצענו: מתוך הדבר הגדול של המלכת ה', נובע הדין שהוא השוואה בין "הרצוי למצוי", דהיינו: בין איך שראוי להיות העַם של ה' לבין מה שאנחנו בפועל. אמנם עצם ההיזכרות שאנו עַם ה', בנים לה', היא מעוררת עלינו רחמים.
שלשת הערכים הללו מתבטאים בתקיעת השופר: הודעת מלכות המלך (שוב, הדגש שזה דבר גדול, טוב ונפלא), חרדת הדין עם התעוררות התשובה; והדבר השלישי: כקולו של הבן הצועק לאביו ומעורר רחמיו (כידוע, השופר מהפך מידת הדין למידת הרחמים). ה"סימנים" מוזכרים כחלק מהתקוה, התפילה והביטחון בה' לשנה טובה ומתוקה. 

כמובן, יש לשלב שירים מתאימים ("בספר החיים" וכד') וכן למצוא סיפורים המדגישים כל פרק בו אנו עוסקים - ולהזכיר את הקשר בין הסיפור למה שלמדנו, באופן שהסיפור יעזור לשמר את הנילמד ולהעמיק את הרגשתו.

 

 

ב"ה.                             

חדש אלול וראש השנה

 

ראשי פרקים:

א. רה"ש - יום בריאת האדם, יום המלכת ה'. השמחה במלכות ה'.

ב. יום הדין.

ג. חודש אלול - הכנה לרה"ש.

ד. רה"ש - המלכת ה'. תקיעת שופר - מצוה; ומזכירה: המלכה, התעוררות תשובה, וצעקת בנים אל אביהם.

ה. ה"סימנים" ברה"ש.

 

א. רה"ש - יום בריאת האדם, יום המלכת ה'. השמחה במלכות ה'.

   ראש השנה - זה היום הראשון של השנה: ממנו מתחילה השנה. אח"כ מגיע יום כיפור, אח"כ סוכות; אחרי כמה זמן, בחודש כסלו, חנוכה. עוד אח"כ - ט"ו בשבט, אחרי עוד כמה זמן פורים, פסח, וכך השנה ממשיכה עד חודש אלול - החודש האחרון של השנה (כדאי לסמן צורת עיגול עם היד תוך כדי הסברת מהלך הזמנים, כדי להמחיש את "מעגל השנה") - נגמרת שנה, ושוב מתחילה שנה חדשה: ראש השנה, יו"כ, סוכות וכל שאר החדשים והחגים.

   [1]רה"ש הוא היום שבו ה' ברא את האדם. לפני הרבה שנים, כשה' ברא את כל העולם בששה ימים, ביום השישי הוא ברא את האדם. זה היה כאילו רה"ש הראשון אחרי שנברא העולם - אז היתה הפעם הראשונה שהאדם הכיר שה' הוא המלך של כל העולם, הוא עשה את הכל.
ראה האדם את כל הדברים הנפלאים שה' ברא בעולם: את השמיים והארץ, הפרחים, העצים, החיות, הכל; וידע - ה' ברא את הכל , הוא מלך העולם.         
כל שנה כשמגיע מחדש היום הזה - היום הראשון של השנה, שבו נברא האדם (כשהעולם התחיל) - אנחנו מזכירים שוב ומודיעים שה' ברא את העולם, ה' הוא המלך של כל העולם; גם בשנה הזאת החדשה, כמובן. אנחנו שמחים שה' הוא המלך שלנו, ה' עשה את הכל; כל הדברים הטובים שיש לנו - זה מה': אבא, אמא, אוכל -  הכל. התורה זה מה', גם עם ישראל. אנחנו שמחים שה' הוא המלך שלנו.

 

ב. יום הדין.  

אבל בר"ה - [2]כשמגיע שוב היום שה' עשה את האדם, ואז האדם ידע שה' הוא המלך של העולם; כשאנחנו מזכירים שה' הוא המלך שלנו גם בשנה הזאת, החדשה - ה' גם בודק האם המעשים שלנו, ההתנהגות שלנו, מתאימים למה שה' רוצה.
ה' הוא מלך טוב והוא בודק אם גם אנחנו טובים, מתאימים לעם של ה'. לכן זה נקרא גם יום הדין, יום המשפט. זה יום שממליכים בו את ה', מודיעים מחדש שהוא המלך שלנו, וגם יום הדין - שבודקים אם אנחנו מתאימים למלך שלנו; במעשים, במידות  - בלב הטוב שלנו; האם הדיבורים שלנו מתאימים לעם צדיק, העם של המלך ה'.

 אבל עם ישראל נקראים גם הבנים של ה', ה' אוהב את עם ישראל. אנחנו מזכירים בר"ה גם את זה שאנחנו בנים של ה'; וכשאנחנו זוכרים שאנחנו בנים של ה', ורוצים מאוד לעשות את רצונו - ה' מרחם עלינו וכותב אותנו לחיים טובים.

  

ג. חודש אלול - הכנה לראש השנה.

   לפני שמגיע היום הזה, שבו מזכירים שה' הוא מלך שלנו והוא יום הדין - צריך להתכונן. נספר סיפור למה זה דומה:

   מלך אחד, מלך טוב, הודיע שעוד כמה זמן הוא יקבל אצלו את האנשים מהעם שלו, כדי שיזכרו שהוא המלך שלהם, וכל אחד יוכל לבקש מה שהוא רוצה. כולם התכוננו, התלבשו יפה, התרחצו, הסתפרו, השתדלו להתנהג יפה אחד עם השני - שהמלך יראה שהאנשים מהעם שלו אוהבים זה את זה ומתנהגים טוב כמו שהוא אוהב, שהרי הוא מלך צדיק.
רק קבוצה אחת לא עשו שום הכנות. כשהגיע היום שבו נכנסים אל המלך הגיעו כולם, קבוצות קבוצות, מלובשים יפה, מדברים יפה. והמלך קיבל אותם בפנים מאירות ושמחות, הוא ראה שהם מכבדים אותו ואת זה שהוא מלך, והשתדל למלא את בקשותיהם. רק קבוצה אחת הגיעו מלוכלכים, עם בגדים לא נקיים, צועקים ורבים אחד עם השני.

"מה זה" - אמר המלך - "כך מכבדים את המלך?!   הם לא שמים לב שאני המלך שלהם? לא איכפת להם להתנהג יפה כמו שאני רוצה? תוציאו אותם מיד"!

יצאו אנשי הקבוצה בבושה. המלך כעס עליהם והם גם לא קבלו מה שרצו.

 

 זה היה רק סיפור. אבל מה מלמד אותנו הסיפור הזה?

גם לנו יש משהו דומה: זה ראש השנה, היום הראשון של השנה החדשה, שבו אנו מזכירים שה' הוא המלך של כל העולם, תמיד, גם בשנה הזאת, החדשה, שמתחילה. וה' קובע את הטוב שיהיה לנו בכל השנה הבאה. וגם אנחנו מתכוננים, כמו האנשים בסיפור, לקראת היום המיוחד הזה, רה"ש.

לפני שמגיע רה"ש אנחנו צריכים להתכונן. לקראת רה"ש צריך גם להסתפר, לכבס את הבגדים, להתרחץ, להראות שאנחנו שמחים שמגיע היום שמזכירים בו שה' הוא המלך. אבל יש עוד דברים שצריך להתכונן בהם, וזה לוקח קצת יותר זמן מאשר להתרחץ ולהסתפר:

צריך גם לנקות את המעשים שלנו, את הלב שלנו. מה זאת אומרת?   ה' רואה את האדם גם מבפנים, ולא כמו המלך בסיפור שיכול לראות רק את הבגדים וההתנהגות מבחוץ. ה' רואה: האם הוא מתנהג יפה? האם יש לו מידות טובות? זאת אומרת, אם הוא מרחם, אם הוא טוב.
לכן צריך להתכונן בחודש אלול, החדש שלפני ראש השנה, גם מבפנים, גם בהתנהגות; צריך לבקש סליחה מה' על מה שלא היינו בסדר, להרבות במעשים טובים, להשתדל לכבד את אבא ואמא, להתנהג יפה לחברים: לא להרביץ, לא להעליב, לעזור אחד לשני, לדבר יפה, מילים יפות ובצורה נעימה. צריך לבקש סליחה אם פגענו במישהו, עשינו לו משהו לא טוב. זה נקרא שאנחנו נקיים גם מבפנים, ולא רק מבחוץ.
כך אנחנו מגיעים מוכנים לראש השנה, וה' - שהוא המלך של כל העולם - שמח בנו (אפשר להמחיש, על ידי הצגה של ילדים, איך מתכוננים לרה"ש. כמובן, העיקר - התעוררות "הנקודה הפנימית" אצל הילדים, מתוך ההמחשה).

 

   איך מתכוננים בחדש אלול לקראת רה"ש?

1. תוקעים בשופר כל יום. לא כתוב בתורה לתקוע בחדש אלול. רק ברה"ש התורה מחייבת לתקוע. אבל זה מנהג בעם ישראל לתקוע בחדש אלול. למה? 

  מה עושה הקול של השופר? [אפשר להמחיש: לבקש מכולם לעצום עיניים ולהיות בשקט גמור - ואז להשמיע תקיעה חזקה (להגיד לקטנים מראש שעוד מעט נתקע כדי שלא ייבהלו). כולם "קופצים"] הקול של השופר מעורר. מזכיר לאדם לשים לב: רה"ש מתקרב, תתכונן להיות מתאים, בהתנהגות מתאימה, למה שהמלך ה' רוצה.

2. אומרים בבית הכנסת סליחות. יש כאלה שאומרים כל החדש, ויש כאלה שמתחילים כמה ימים לפני רה"ש. "סליחות" - אלה תפילות שאומרים לה', מבקשים סליחה ומבקשים שה' ירחם עלינו.

3. משתדלים, כמו שאמרנו, להיות טובים יותר, רחמנים יותר; להתנהג יפה, לדבר יפה, לא לעשות מעשים רעים, לעשות הרבה מצוות, לחשוב מה מהמעשים שלנו צריך לתקן - כלומר: לעשות יותר טוב.

   חדש אלול נקרא חדש הרחמים והסליחות. אנחנו שמחים לחזור בתשובה, לבקש סליחה על מה שלא התנהגנו יפה - וה' מרחם עלינו וסולח לנו. אנחנו רוצים לבוא מוכנים ומתאימים ליום שבו מודיעים שה' הוא המלך שלנו גם בשנה החדשה. תמיד.

  

ד. רה"ש - המלכת ה'.  תקיעת שופר - מצוה, ומזכירה: המלכה, התעוררות תשובה וצעקת בנים לאביהם.

   אחרי שהתכוננו בחדש אלול - מגיע ראש השנה. [3]אמרנו שביום הזה ה' ברא את האדם לפני הרבה שנים, בבריאת העולם, וכל שנה מחדש אנחנו ממליכים את ה' ביום הזה. אנחנו מודיעים ששוב פעם, גם בשנה הזאת החדשה שמתחילה ברה"ש, ה' הוא מלך שלנו, של כל העולם.

   איך אנחנו מודיעים את זה? קודם כל בתפילה אנחנו מזכירים הרבה פעמים שה' הוא מלך ומתפללים שכל העולם ידעו את זה ויתנהגו כמו שצריך, כמו שה' רוצה.

אנחנו גם תוקעים בשופר. תקיעת השופר היא מצוה מהתורה, ובגלל שה' ציוה בתורה שנתקע בשופר ברה"ש - אנחנו תוקעים. אבל תקיעת השופר, גם מזכירה לנו כמה דברים. ראשית - זה דומה לחצוצרות שתוקעים בהם כשמגיע מלך חשוב, כך גם כאן: אנחנו תוקעים, טו-טו-טו, ה' הוא המלך של כל העולם. אנחנו מודיעים שוב שה' הוא מלך גם בשנה הזאת החדשה .

   אבל אמרנו שרה"ש זה גם יום הדין, המשפט. ה' בודק האם אנחנו מתנהגים כמו שמתאים, כמו שהוא רוצה? האם אנחנו מספיק טובים? השופר מזכיר לנו גם את זה: טו-טו-טו, תתעוררו, תשימו לב לתקן את המידות שלכם, את ההתנהגות שלכם; להיות טובים וצדיקים.

   והשופר מזכיר לנו עוד משהו, כשאנחנו עומדים למשפט לפני ה' אנחנו חושבים: אולי המעשים שלנו עוד לא מספיק טובים. אולי אנחנו צריכים להיות יותר טובים, ואז אנחנו נזכרים: ה' הוא מלך שלנו, אבל ה' הוא גם כאילו אבא שלנו, אנחנו עם של ה', אנחנו הבנים שלו, ה' אוהב את עם ישראל במיוחד. התקיעה היא גם כמו בן שצועק לאבא שלו: אבא, תציל אותי, תעזור לי. האבא שומע את הקול של הבן שלו ורץ לעזור לו.
כך אנחנו מזכירים כשאנחנו תוקעים: טו-טו-טו, ה' אנחנו הבנים שלך, תעזור לנו. ה' שומע את קול התקיעה של הבנים שלו, של עם ישראל שהוא אוהב, ומרחם עלינו וכותב אותנו לחיים טובים.
 
אז שלשה דברים אמרנו על השופר:

       1.           השופר מזכיר לנו שביום הזה מודיעים שה' הוא מלך כל העולם, גם בשנה הזו החדשה - ותוקעים כמו שמריעים בחצוצרות כשמגיע מלך חשוב.

       2.           השופר מזכיר לנו להתעורר, לחזור בתשובה, שנהיה מתאימים למה שה', המלך שלנו, רוצה, ונוכל לזכות במשפט, בדין של ה'.

       3.           השופר מזכיר: אנחנו בנים של ה', העם המיוחד שלו. כשאנחנו זוכרים שאנחנו העם שלו, אוהבים אותו, וה' אוהב אותנו - ה' מרחם עלינו ומחליט שיהיו לנו חיים טובים, מזכה אותנו במשפט.

 

ה."סימנים" ברה"ש.

   ראש השנה הוא ההתחלה של השנה. אנחנו עושים כל מיני סימנים שתהיה לנו שנה טובה. למשל: אוכלים תפוח בדבש ומבקשים מה' שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, כמו שהדבש הוא מתוק. אוכלים ראש של דג או של כבש ומבקשים: "שנהיה לראש ולא לזנב", זאת אומרת - שעם ישראל יהיה חשוב בעולם, כמו שהראש הוא הכי חשוב בגוף. שכל העמים ילמדו ממנו להיות טובים, כמו שכל הגוף הולך אחר הראש - ולא הוא ילמד מהם. אוכלים רימון, ומתפללים שיהיו לנו זכויות ומעשים טובים רבים, כמו גרעיני הרימון. ויש עוד "סימנים" שאוכלים. כל אלה הם סימנים להזכיר ולבקש בהתחלת השנה שכל השנה תהיה טובה.

 


[1] לקטנים: "ברה"ש אנחנו מזכירים שה' עשה את כל העולם, הוא המלך של כל העולם. אנחנו שמחים.." וכו', ואפשר לדלג על הנושא של בריאת האדם (בגלל הקושי בהבנת "כל שנה כשמגיע מחדש היום של בריאת האדם").

[2]לקטנים: "כשאנחנו מזכירים שה' הוא המלך של העולם, הוא המלך שלנו גם בשנה הזאת, החדשה..."

[3]לקטנים - לדלג, ולהתחיל: "אנחנו מודיעים" וכו'.

 

 

---------------------------------------------------------------------------

 

נספח.

 

פסוקים לשינון לפי סדר תכניות הלימוד - לגני טרום וחובה

  

אחרי לימוד חלק מהתכנית ובמקביל סיפור, משננים עם הילדים פסוק/ים בהקשר לנלמד. יש להקריא ולהסביר בקצרה ובכלליות את תוכן הפסוק, ולהראות בקצרה איך הוא מזכיר את מה שאנו לומדים (לדוגמה. הסבר הפסוק הראשון בהקשר לחודש אלול, "ויצונו" וכו': הפסוק מזכיר לנו את מה שלמדנו, שצריך להתכונן בחודש אלול לקראת רה"ש; לשמור את המצוות, החוקים, של ה' ושתהיה לנו יראת ה' - כבוד לה'. כך יהיה לנו טוב באמת וה' יכתוב אותנו לחיים טובים). אח"כ משננים חלק-חלק עם הילדים (על השינון להתבצע בנעימה: "אשכנזית", "ספרדית" - כל אחד כבחירתו הטובה...). בעז"ה אחרי כמה ימים ידעוהו בעל פה.

לימוד הפסוק יכול להיעשות גם בין לימוד התוכן, לסיפור. כמובן, אחרי הלימוד היומי, יש לחזור גם על הפסוקים שהצטברו כבר מתכניות קודמות. כדאי להגדיר בעת ה"חזרות המצטברות": "הפסוק שלמדנו על חודש אלול", "הפסוק של ראש השנה" וכד'. מדי פעם להזכיר: "מה מהדברים שלמדנו מזכיר לנו הפס' הזה על..."? ולחזור בקצרה, או ע"י תשובת הילדים, על תמצית התוכן של התכנית שבהקשרה נלמד הפסוק. 

גם בזה כדאי לערוך "סבב": בכל יום, או יומיים, חוזרים בע"פ, כנ"ל, על כל הפסוקים שכבר נלמדו; ומתוך הפס' ששיננו - יומיים חוזרים על נקודות התוכן העיקריות בהקשר לפסוק/ים של תכנית א'. ביומיים הבאים, על הַדגשים בהקשר לפסוקי תכנית ב' - וכן הלאה. בד בבד, כאמור, חוזרים על שאר הפסוקים שנלמדו, בשינון בלבד. באופן יעיל ונינוח - הדבר מצריך מספר דקות בלבד בכל יום, ואפשר להגיע, בעז"ה, בסוף שנה"ל לזכירת כל הפסוקים שנלמדו, בע"פ, עם תמצית התוכן של כל תכניות הלימוד (והתמצית הזו - עם קיצורה - לא באופן "יבש", אלא באופן "חי").

לא חייבים להספיק ללמוד את כל הפסוקים אלא לפי יכולת הילדים. כדאי להשתדל לפחות פסוק מכל תכנית. על השינון להיעשות בערנות ובשמחה של מצוה (לא בהשתוללות..).

בגילאים צעירים מאד: שינון הפס' עם הכוכבית בלבד, בהקדמת "כותרת" קצרה של תוכן הפס'. חזרות אחרי הלימוד הרגיל. בחזרות מזכירים רק "הפס' על...", בלי תזכורת התוכן.

  

Comments