סיפור על הבעל שם טוב, ודברים שאפשר ללמוד ממנו

בעזהי"ת.
 

              מַעְַשֶׂה שֶׁהָיָה עִם הָרָב הַקָדוֹשׁ הַ"בַּעַל שֵׁם טוֹב" 

פַּעַם אַחָת, יָשַב הָרַב הַקָדוֹש רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב, עִם תַלְמִידַיו וּלְפֶתַע צָחַק קְצָת.  שְׁאָלָוּהוּ תַלְמִידַיו, לָמָה צָחַק?

סִיפֵּר לָהֶם הַבַּעַל שֵם טוֹב: בִּמְדִינָה אָחָת בָּנָה שָׂר אֶחָד אַרְמוֹן מְפוֹאָר וְיָפֶה בְּמֶשֶךְ כַּמָה שָׁנִים. וְכָעֵת – אִיש צַדִּיק שֶׁנִמְצָא בָּאֵזוֹר הַהוּא, רַץ לִתְּפִילַת מִנְחָה. וְהִנֵה, יָרַד גֶּשֶׁם וּבָרָד חָזָק, וְהַצַּדִּיק הַזֶּה נִכְנַס לָאַרְמוֹן הַמְּפֹאָר לַחֲסוֹת מֵהַגֶּשֶם. כְּשֶׁפָּסַק הַגֶּשם הֶחָזָק וְהֶחָסִיד הַזֶּה יָצָא מֵהַבְּנְיָן – מִיָד נָפַל כָּל הַבִּנְיָן.

הִמְשִׁיךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: וְאֵיךְ לֹא אֶצְחַק (מֵהִתְפַּעֲלוּת) מֵהָאוֹפֶן הַזֶּה שֶׁה' מַנְהִיג וּמְנַהֵל את הַעוֹלָם? הַמָּטָרָה שֶׁל כָּל הַבִּנְיָן הָיְתָה כְּדֵי שֶׁהַצַּדִּיק הַזֶּה יוּכַל לְהִסְתַּתֵּר בּוֹ לִזְמַן קָצָר. בָּרֶגַע שֶׁהוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאַרְמוֹן לַמַטָרָה הַזוֹ, כְּבָר מִילְאוּ הַעֵצִים וְהָאֲבָנִים אֶת תַפְקִידַם וְלֹא הָיְתָה כָּל סִיבָּה שֶׁיִשָּאֲרוּ לַעֲמוֹד – וְהֵם נָפְלוּ...

אַחֲרֵי זְמַן מָה הִגִּיעוּ עִתּוֹנִים שֶׁסִּפְּרוּ אֵיךְ נָפַל פִּתְאוֹםֹ הָאַרְמוֹן הַמְּפֹאָר – בְּדִיוּק בְּאוֹתָה שָעָה שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב צָחַק..

 

רְאוּ, יְלָדִים, דָּבַר נִפְלָא: מי שבנה  את הארמון, חשב שהוא בונה אותו בשביל עצמו, במשך זמן רב. אבל הקדוש ברוך הוא, שהוא מנהיג את כל העולם, היתה לו כוונה אחרת כשהכניס בראשו של השר את המחשבה לבנות: כדי שהצדיק ימצא שם מחסה, וכדי שעל ידי כך העצים והאבנים הללו ימלאו את תפקידם בעזרה לאדם צדיק וחסיד. גם העצים והאבנים כאילו "חיכו" לזה.  

לנו זה יכול להיראות אולי "משונה" ברגע הראשון: מה, כל השנים של הבנין בשביל הרגע האחד הזה?

אבל באמת, החשבון האמיתי הוא לא דווקא לפי ה"כמות" אלא לפי ה"איכות". לדוגמה: יש לאדם גוף גדול, ובתוכו מוח ולב קטנים – אבל ברור שהם העיקריים. מבחינת התפקיד, החשיבות, הם העיקר. זה נקרא "איכות". בעולם יש המון בעלי חיים, ובכל זאת מבחינת האיכות – האדם הוא החשוב ביותר. מותר לו אפילו לאכול בשר של בעלי חיים שנשחטו. למה? כי הוא העיקר. הם משמשים אותו.

גם בסיפור שלנו יש כמות (הגודל של הבנין, הזמן הרב שהכינו אותו לשר הגוי) – ויש איכות (האיש הצדיק. וגם זה שהעצים והאבנים ישמשו לדבר חשוב ולא סתם לשטויות).

לפעמים גם ה"כמות" יכולה לשמש בשביל האיכות: בונים בנין גדול – כדי לעשות בו מעשים טובים. בית מדרש, בית כנסת, בית שאפשר לגדל  בו משפחה טובה.  משקיעים הרבה זמן כדי לעזור למישהו..

במקרה כזה – גם הכמות חשובה, כי היא  עוזרת ל"איכות": היא עוזרת לעשות מעשה יותר טוב מאשר אם היה בית קטן, או אם היה רק קצת זמן לעזור.

 

תראו כמה דברים למדנו:

למדנו שהשם משגיח על כל העולם ומנהיג כל דבר.

למדנו שלפעמים אדם חושב על משהו שהוא בשביל מטרה מסויימת – אבל ה' מתכנן את זה למשהו אחר. יותר חשוב. כמה מופלאה ההנהגה של ה'.

למדנו שה"איכות" – התוכן של הדבר, המטרה שלו, הטוב שבו – יותר חשובה מה"כמות", הגודל, היופי, הכמות של הזמן.

למדנו שאפשר גם את ה"כמות" לנצל ל"איכות", לטוב, ואז זה מוסיף לַטוב, ומתאים לצורה שה' מנהיג את העולם.

למדנו שלכל דבר בעולם יש תפקיד ומטרה מה'.

למדנו כמה חשוב ויקר הוא איש טוב, צדיק וחסיד.

למדנו שגם העצים והאבנים – שלא מרגישים כמו בני אדם – בכל זאת כאילו "שמחים" שמילאו את תפקידם שבשבילו נבראו.

ולמדנו – איך הבעל שם טוב הקדוש ראה מרוב הקדושה שלו, מה שאי אפשר לראות בעיניים רגילות:


© Михаил Левит

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ċ
.docx
(21k)
מנהל האתר,
31 במרץ 2011, 18:43
ċ
untitled.bmp
(41k)
מנהל האתר,
31 במרץ 2011, 18:43
Comments